שיר ארץ - Chava Alberstein

ארץ שיושביה היא אוכלת

וזבת חלב ודבש ותכלת

לפעמים גם היא עצמה גוזלת

את כבשת הרש.

ארץ שמתקו לה רגביה

ומלוחים כבכי כל חופיה

שנתנו לה אוהביה

כל אשר יכלו לתת.

שב החצב לבן לפרוח

שם בדרך יחידי

והיסמין ישיב ניחוח

שדות הזמן שלה האבודים.

ארץ שמתקו לה רגביה

ומלוחים כבכי כל חופיה

שנתנו לה אוהביה

כל אשר יכלו לתת.

כל אביב שבים לה סביוניה

לכסות את כל קמטי פניה

רוח קיץ עצב אבניה

ילטף באור.

שב הסתיו עם כובד ענניה

לעטוף אפור את כל גניה

והחורף את שמורות עיניה

הבוכות יסגור.

שב החצב לבן לפרוח

שם בדרך יחידי

והיסמין ישיב ניחוח

שדות הזמן שלה האבודים

שב הסתיו עם כובד ענניה...

Una tierra habitada por ella come

Y gota de leche y miel y azul

A veces también se roba a sí misma.

Eres una oveja.

Una tierra endulzada por el rugby

Y salado como lágrimas todas sus orillas

dado a ella por sus amantes

Todo lo que podían dar.

El mármol blanco volvió a florecer

Allí de una sola manera

Y el jazmín devolverá fragancia

Sus campos de tiempo están perdidos.

Una tierra endulzada por el rugby

Y salado como lágrimas todas sus orillas

dado a ella por sus amantes

Todo lo que podían dar.

Cada primavera regresa a Savonia.

cubre todas sus arrugas

El viento de verano entristeció a Avanya

acariciará en la luz.

Volvió el otoño con el peso de sus nubes

Envuelve todo el jardín en gris

Y el invierno reservó sus ojos

El llanto se cerrará.

El mármol blanco volvió a florecer

Allí de una sola manera

Y el jazmín devolverá fragancia

Sus campos de tiempo se pierden

Vuelve el otoño con el peso de sus nubes...