החול יזכור - Chava Alberstein

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר

זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר

מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.

נרות הלילה דעכו.

הידידות האהבה

הנעורים שבאו פתע אל סופם

הנעורים שבאו פתע אל סופם.

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור

והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר

האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.

הכל ישוב אל המצולות...

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים

ובית עלמין על הגבעות

ושניים שחלפו דומם

בין החצב והקברים והשיקמה.

הכל ישוב אל המצולות...

La arena recordará las olas pero la espuma no tiene memoria

Excepto los que pasaron con un viento de madrugada

De su memoria nunca se desvanecerá.

Todo volverá al fondo excepto la espuma blanca.

Las velas de la noche se apagaron.

amistad amor

La juventud llegó repentinamente a su final.

El joven llegó repentinamente a su fin.

Como él también en la orilla de sus corazones vibró entonces algo pálido

Y escribieron en la arena, mientras pasaba la luna

Una cara extraña y desgastada de repente brilló.

Todo volverá al fondo...

Había conchas vacías que gemían el gemido del mar

y un cementerio en las colinas

y dos que pasaron todavía

Entre la cantera y las tumbas y la restauración.

Todo volverá al fondo...