עונות - Aviv Geffen

את הגעת שלובה עם חורף

עם חיוך בשתי עינייך

הסתכלת עלי וכבר הבנתי איך

איך שלכת אהבה

נופלת על אדמת חיינו

מה עושים עכשיו שאל אותי ליבך

כוכבים מעלינו

כמו יודעים על כל שמתרחש

לא עושים עניין לזמן

לא אכפת לנו לאן

את היית באיזה חודש

וחיכינו כבר לילד

כשנולד אני קראתי לו אביב

כי הוא סימל תקופת ביניים

כשחיכיתי בינתיים כבר לחופש

ששום איש אינו משיב

את בכית כשעזבתי

לטובת ערוגות שבכפר

שם זרעתי התחלה

שם קצרתי משפחה

והנה קיץ שכוב לו

בגינה ליד הילד

שהביט בי ובשתי עיניו עצבות

תחזור לאמא הוא לחש לי

ואני פתאום הרגשתי

איך החופש אט הופך לו לבדידות

בחלון משפחה מטיילת

וילדי כבר נרדם על ספה

ופתאום את חסרה

בליבי האור כבה

אז עם הסתיו חזרתי

ועל צווארך הנחתי

שרשרת הבטחות אמיתיות

יקירתי אנא סלחי לי

אני יודע שטעיתי

כמו הטבע

גם ללב ארבע עונות

llegaste junto con el invierno

Con una sonrisa en ambos ojos

Me miraste y ya entendí como

como te enamoraste

cae al suelo de nuestras vidas

Que hacemos ahora, tu corazon me preguntaba

estrellas sobre nosotros

Como saber todo lo que pasa

No nos importa el tiempo

no nos importa donde

¿En qué mes estuviste?

Y ya estábamos esperando al niño

Cuando nació lo llamé Aviv

Porque simbolizaba un período intermedio

Cuando ya estaba esperando el tiempo libre

que nadie responde

Lloraste cuando me fui

a beneficio de las camas en el pueblo

Allí sembré un comienzo

formé una familia allí

Y he aquí un verano que duerme por él

En el jardín al lado del niño.

quien me miro con tristeza en ambos ojos

Vuelve con mamá, me susurró

Y de repente sentí

Cómo la libertad se convierte lentamente en soledad para él

En la ventana camina una familia

Y mi niño ya se durmió en el sofá

Y de repente te pierdes

En mi corazón se apagó la luz

Así que con la caída volví

Y en tu cuello puse

Una cadena de promesas reales

querida por favor perdóname

se que me equivoque

como la naturaleza

También para el corazón de Four Seasons