אוטובוס אחרון לחיפה - Elai Botner, Meshi Kleinstein

והימים הופכים קשים

רוב הזמן אני למטה

עולה על האוטובוס האחרון לחיפה

הכביש מתפתל

הנה חזרתי הביתה

אבל הבית ריק אין אף אחד

ואין בו אותך

געגועים געגועים

האם אתה מאושר

מה אתה עושה בחיים?

ואם טוב לך עכשיו?

תראה החורף מתקרב ולגשם יש ריח

יש לו טעם של אושר

ואין בו אותך

אני חושבת עליך

בכל יום כל הזמן

הימים האחרונים היו קשים לי כל כך

אולי ויתרתי על עצמי

יותר מידי בקלות

אתה המשכת לחיות

אני נשארתי למות

אז התחלתי ללמוד

ושכרתי דירה

פתאום טוב לי בלעדיך

וזה מפחיד נורא

אולי עדיף המרחק,

מסתם להיפגע

וחיכיתי המון

ולא באת אתה

ולא נשאר פה כלום...

לא השארת כלום...

להישבר להיגמר להתעורר ואז לקום וללכת

ולא יכולתי ופחדתי לאבד אותך

ולוותר להתעוור להשתכר להיסחף עם הזרם

ולא תהיה לנו אף פעם עוד כזאת אהבה

ואיך היינו עושים אהבה

היית חוזר מהצבא

מחכה לך בשער שתרד בתחנה

היה לך ריח מבושם שאיש לא מכיר

וטעם אסור

כמו של לילה

כמו שיר

ואז הגיעו אחרים

היה לי כיף כ"כ לשכוח

הכמויות של השקרים

מתרוצצות אצלי במוח

אולי אף פעם לא הייתי

מי שחשבנו שאני

מר פה ומוכר פה

במראה ממולי

ולא נשאר פה כלום...

לא השארתי כלום...

Y los días se están poniendo duros

La mayor parte del tiempo estoy deprimido

Subir al último autobús a Haifa

el camino es sinuoso

Aquí estoy de vuelta a casa

Pero la casa está vacía, no hay nadie.

Y no te tiene a ti en ella

anhelo anhelo

estás feliz

¿Que haces en tu vida?

¿Y si estás bien ahora?

Mira que se acerca el invierno y la lluvia huele

Tiene un sabor a felicidad.

Y no te tiene a ti en ella

Estoy pensando en ti

Todos los días todo el tiempo

Los últimos días han sido muy duros para mí.

Tal vez me di por vencido

con demasiada facilidad

seguiste viviendo

me dejaron morir

Entonces comencé a estudiar.

Y alquilé un apartamento

De repente estoy bien sin ti

Y es terriblemente aterrador

Tal vez la distancia es mejor,

Solo hazte daño

Y esperé mucho

y no viniste

Y aquí no queda nada...

No dejaste nada...

romper salir corriendo despertar y luego levantarse e irse

Y no pude y tuve miedo de perderte

y dejar de cegarme para emborracharme y dejarme llevar por la corriente

Y nunca volveremos a tener tal amor.

Y como haríamos el amor

Volverías del ejército

Te espero en la puerta para bajar en la estación

Tenías un olor perfumado que nadie sabe

y gusto prohibido

como la noche

como una canción

Luego vinieron otros

Me divertí mucho olvidando

Las cantidades de mentiras

dando vueltas en mi cerebro

Tal vez nunca lo fui

quien pensábamos que era

Señor aquí y vendedor aquí

en el espejo frente a mi

Y aquí no queda nada...

no dejé nada...